כל ילד צריך חבר אחד לפחות פרטנר אחד שאפשר לצחוק אתו, להשתולל, להסתודד …

כישורים חברתיים

להעביר את הזמן, ובעיקר – לדעת שהוא לא לבד בכיתה ובחברה.

לצערנו, היום יש הרבה ילדים בודדים, ללא חברים.

זה כואב!

 

הכאב משותף לילדים וגם להוריהם, שעסוקים ומוטרדים בהתחבטויות הנוגעות לעתיד ילדיהם: האם יהיו לילד חברים? בת זוג? איך הוא יסתדר מחוץ לבית אם אין לו חברים?

 

חלק גדול מהפעילות החברתית של ילדים ונוער היום קשור לפעילות דיגיטלית – טלפונים חכמים ומחשבים. זוהי הפלטפורמה המקובלת להחלפת דעות, צחוקים, קביעות עם חברים (מי בא למגרש?), קשקושים של מתבגרים ועוד. באמצעות הטלפון ילדים ומתבגרים מחליפים מסרים, עמדות, תמונות והשקפת עולם, קובעים פגישות ואף משתמשים בפלטפורמות הללו לרעה. חרם דרך הווטסאפ, הכפשה דרך סיקרט, נידוי מקבוצות חברתיות ועוד. 

 

בניגוד לאינטראקציה חברתית "קונבנציונאלית" – הדברים מתרחשים בחשאיות ומתחת לפני השטח וקשה יותר לאתר אותה ולהתייחס אליה.

 

פעם אפשר היה להשתלב יותר בקלות על ידי יציאה ל"שכונה" – להצטרף למשחק כדורגל או משחקים אחרים, לדבר בחוץ, לרכב על אופניים או סתם "להסתובב". היום זה לא מקובל.

 

שתי הסיבות הנ"ל גורמות לניכור גדול יותר ולהרבה ילדים שחוץ ממסכים אין להם חברים…

 

בקבוצות הכישורים החברתיים שלנו אנו שמים דגש על מפגשים חברתיים שבמהלכם ישנה פעילות מובנית (משחק, יצירה, משחק תפקידים וכו') ולאחריה תמיד מתקיים דיון. יש דגש גדול על תיווך של מצבים ודרכי פעולה אפשריות ועל פרשנות של אינטראקציות בתוך הקבוצה.

2013 © כל הזכויות שמורות לורד ואמיר יהב - מרכז לימודי יהבים
שינוי גודל פונט