Young child or preschooler sitting in corner, with a sad look on face

חרם חברתי הוא אחד מהאמצעים האכזריים ביותר ולצערי גם מהנפוצים ביותר בקרב ילדים בגילאים שונים.

 

בגיל ההתבגרות וטרום-התבגרות, הופכת קבוצת בני הגיל לקבוצה המשמעותית והדומיננטית בחיי ילדים, ומחליפה באופן הדרגתי את ההשפעה שיש להורים ולמשפחה. קבוצת בני הגיל מכתיבה את הזהות: סגנון הלבוש, אופן הדיבור, מטרות ראויות בחברה ובלימודים ובחירות חברתיות. כאשר ילד  מרגיש לא מקובל או מוחרם, הדבר יכול להוות קיום על ה"עצמי" ברמה מוחשית, והאמירה "לא נורא, זה יעבור תוך כמה ימים" לא רק שאינה מנחמת אלא אף מתעלמת מהסיכון הממשי שעלול להתלוות למצב הנפשי של הילד.

 

שאלה: הבת שלי לומדת בכיתה ה'. בשנים קודמות היא הייתה תלמידה טובה ומקובלת חברתית. השנה, קבוצה של בנות מהכיתה החליטה להחרים אותה ולהוציא אותה מ:"קבוצת המקובלות". הילדה במצוקה נפשית ולא רוצה ללכת לבית-הספר. מהי הדרך הכי טובה לעזור לה לצאת מזה, והכי מהר שאפשר?? הורים מודאגים.

 

תשובה: כדאי לברר למה בדיוק מתכוונת הבת כשהיא משתמשת במילה "חרם": האם היא מנודה על-ידי חברותיה לכיתה? האם מופעל לחץ חברתי על בנות או בנים שמעוניינים להיות איתה בקשר שיתרחקו ממנה? האם ילדים שנשארים איתה בקשר מסכנים את מעמדם שלהם בכיתה? אם התשובות חיוביות, מדובר בחרם ממשי ומסוכן.

אז מה אפשר לעשות?

ראשית, לברר עם הילדה האם יש לה חברה אשר עומדת לצידה, ולחזק את הקשר איתה. מספיק שילדה אחת בכיתה לא תפנה לה עורף על-מנת לשנות את ההרגשה באופן משמעותי. המצב המסוכן ביותר של חרם הוא כשילד או ילדה מרגישים לבד לחלוטין, ללא חבר אחד בעולם.

 

בנוסף, חשוב ביותר ליידע את המחנכת, היועצת ואם יש צורך אז גם את מנהלת בית-הספר, ולבקש התערבות מיידית בכיתה. אם ההתערבות מתבצעת באופן מיידי וחכם, ברוב המקרים החרם יפסק ופעולה זו תספיק להשבת הילדה למעגל החברתי. יתכן שהיא לא תשוב ל"קבוצת המקובלות" בה הייתה לפני כן  אך היא לא תהיה מנודה ובודדה. הדרכים היעילות להתערב בכיתה הן בעיקר באמצעות שיחה או פעילות חברתית בזמן שיעור שתבהיר לילדים האחרים מהי המשמעות הרגשית של חרם ומדוע צריך להימנע ממנו. לעתים, המורה צריכה להציב את החרם כ"קו אדום" שלא עוברים אותו בכיתה שלנו, ולהציע לילדים חלופות אחרות לטפל במצבים חברתיים קשים.

 

אם גם התערבות כזו לא מסייעת לילדה בכיתה והמצב אינו משתפר, אפשר לשקול פנייה להורים של הילדים המרכזיים אשר יזמו את החרם, בתקווה שהם יבינו את הבעיה ויסכימו לפתוח את הנושא מול הילדים בבית ולשכנעם להפסיק.

 

בקשר עם המורה והיועצת רצוי לנסות ולבחון את מאפייני התנהגות הילדים אשר הובילה לחרם זה, כמו השתתפות במניפולציות חברתיות או יחסים בעייתיים בין ילדי הכיתה – מידע זה הוא חיוני בשיחה ובבירור שתקיימו עם הילדה בבית. אם מתברר כי הילדה הסתבכה במצב למרות שהיא לא עשתה כל רע, כדאי אף לשקול העברה לכיתה אחרת ובמקרים קיצוניים גם לבית-ספר אחר.

 

במידה ושום פעולה כזו לא משפרת את המצב, כדאי לפנות בדחיפות לקבלת עזרה מקצועית לילדה, כדי לצאת מהמשבר הנפשי ועל-מנת שהוא לא יחריף עוד יותר.

2013 © כל הזכויות שמורות לורד ואמיר יהב - מרכז לימודי יהבים
שינוי גודל פונט