מעברים בתוך מערכת החינוך

תלמידים והוריהם חווים מעברים במערכת החינוך: מגן חובה לכיתה א', מבית-ספר יסודי לחטיבת-ביניים, ומהחטיבה לתיכון. מעברים אלה מלווים בדרך-כלל בציפיות, שאיפות ותקוות, אך לעתים מתלווים למעברים גם חששות הקשורים להשתלבות לימודית וחברתית במערכת החדשה.

כיצד אנו יכולים לעזור לילדנו ולמערכת להיערך ולהצליח במעברים בצורה הטובה ביותר?

 

המעבר המרגש ביותר, בדרך-כלל, הוא בעלייה לכיתה א'. הילד עובר מתכנית של גן חובה – הכוללת שילוב של פעילויות דידקטיות, חברתיות ומשחקיות – אל מערכת מובנית יותר, המדגישה למידה ומחייבת את הילד ללמוד מספר שעות ביום באופן רציף. אל השינוי הלימודי נלווה השינוי החברתי: הילד צריך להיפרד מחלק מחבריו שהכיר בגן, ולהכיר חברים חדשים. בנוסף לכך, עליו לבסס לעצמו את מעמדו החברתי בקבוצת הילדים החדשה. שינוי משמעותי נוסף הוא הצורך להישמע ולקבל ברצון את הסמכות של המורה החדשה, ולעמוד בדרישות ובמערכת די מורכבת של כללים. (כיצד מתחלקת רשות הדיבור בכיתה, מתי ואיך מותר לצאת, מהי "תלמידות"). רוב הילדים עוברים תהליך מסודר של הכנה מצד הגננת ומצד בית-הספר הקולט, הכולל שיחות ולמידה בגן, מפגש עם יועצת או מורה מבית-הספר וסיור המלווה בפעילות כלשהי בבית-הספר הקולט. ההורים, בזמן ההרשמה בבית-הספר, בדרך-כלל מתבקשים לציין שמות של חבר או שניים של הילד, איתם הוא ישובץ לכיתה החדשה. תהליך זה מפשט בדרך-כלל את המעבר וגורם לילד ולהורים לחוש יותר מוכנים לתחילת הדרך.

כיצד ההורים יכולים לסייע במעבר מוצלח?

ראשית, לעמוד בלוח-הזמנים הביורוקרטי של תהליך הרישום מול הרשות המקומית, ומול בית-הספר. בדרך-כלל, הרשות מפנה לבתי-הספר היסודיים על-פי מקום מגורים, כך שאם ישנה בקשה מיוחדת לרשום ילד לאזור שאינו מגוריו, יש צורך לבקש זאת במיוחד ולדאוג לכך שמישהו ברשות יטפל בכך – בין אם זה על-ידי הגשת בקשה מנומקת בכתב, או קביעת פגישה עם האחראי לנושא. במידה והמשפחה מתכננת לעבור דירה במהלך הקיץ, כדאי לבדוק עם הרשות במקום אליו עוברים מתי הרישום ולעמוד בזמנים. הורים שמגיעים באיחור להירשם לא תמיד יצליחו לרשום את ילדיהם לבית-הספר השכונתי ויש לכך משמעות חברתית מבחינת הילד, ומשמעות של הגעה וחזרה מבית-הספר אם בית-הספר מרוחק.

בנוסף לכך, חשוב מאד למלא את טופסי הרישום כהלכה בבית-הספר הקולט. לפעמים, הורים מרגישים כי עדיף שלא לחלוק מידע על הילד עם בית-הספר, כי הדבר פוגע בתדמית של הילד או בסיכוייו להזדמנות שווה. בפועל, "העלמת" מידע גורמת לכך שברוב המקרים נעשה לילד עוול, מפני שהקשיים עולים על פני השטח די מהר, אך בית-הספר לא יכול להקצות שעות נוספות מעבר לאלו שכבר חולקו, ולא נערך מראש לטיפול נכון יותר. מצב כזה יכול לדחות בשנה שלמה את מתן הסיוע – וזוהי שנה חשובה ביותר בהתפתחות האישית של הילד. לכן, אם הילד עבר אבחון כלשהו (דידקטי, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיה, פסיכולוגי, נוירולוגי), חשוב לציין זאת במקום המתאים בטפסים, ולקבוע שיחה עם יועצת בית-הספר לפני סוף שנת-הלימודים. בשיחה זו ניתן לבדוק עם היועצת מה בית-הספר יכול להציע לילד, ואיך ניתן לשתף פעולה בטיפול בילד בין בית-הספר והבית. מערכת יחסים של אמון הדדי יקדמו את הילד, בעוד ש"סודיות" פעמים רבות מעכבת את יכולת המערכת להתייחס לילד באופן מותאם.

החלק החשוב ביותר בתהליך ההכנה של הילד הוא בבית. המסרים שאנחנו מעבירים לילדינו – הגלויים והסמויים כאחד – יוצרים אצל הילד מערכת של ציפיות עצמיות, לעתים לא מציאותיות, ומידת הצלחתו הסובייקטיבית לאחר מכן בבית-הספר נקבעת על-ידי שיפוטו את ההצלחה בהגשמת הציפיות הללו. למשל, אם המסר הסמוי (ולעתים הגלוי) בבית הוא, כי מאד חשוב להצליח בלימודים ולקבל ציונים גבוהים, ילד המתקשה לרכוש קריאה וכתיבה בקצב של חבריו לכיתה עלול להרגיש כישלון ופגיעה בדימויו העצמי. לעומת זאת, מסר ביתי שמדגיש את המאמץ וההנאה מתהליך הלמידה, ולאו דווקא את התוצר הסופי בצורת הציון – משדר בו זמנית לילד כי אנו מאחלים לו ליהנות מהתהליך ולהצליח בו במידה שהוא ירגיש איתה נוח. הורים המבטיחים לילד פרס מפתה אם "יביא הביתה" תעודה מצוינת עלולים להזיק לו במקום ליצור אצלו מוטיבציה בריאה ללמידה ולהתמודדות.

ולבסוף, חשוב מאד לעקוב אחר השתלבותו והתמודדותו של הילד במהלך השנה. ישנם שני מדדים רגשיים חשובים בתהליך – באיזו תחושה יוצא הילד לבית-הספר כל בוקר – האם הוא שמח ללכת, מצפה למפגש עם המורה והחברים, מתעניין בנושאי הלימוד, או שהוא "נסחב" בחוסר רצון, מתקשה להתארגן מבחינת מטלות והבאת ציוד, ומשדר חוסר-רצון כללי. חשוב לציין, כי קושי בפרידה בתחילת השנה אינו מבטא בהכרח קושי להסתגל למערכת. פעמים רבות ילדים צעירים נצמדים להוריהם בשער ומתקשים להיפרד, אך ברגע שההורה עוזב הם מתעשתים ומשתלבים במהירות בסדר היום הבית-ספרי. מדד רגשי נוסף הוא כיצד הילד חוזר הביתה כל יום – מהן החוויות הרגשיות שהוא חווה במהלך היום (הייתי עצוב כי לא שיתפו אותי במשחק בהפסקה, היה לי כיף כי הצלחתי היום לקרוא בכיתה, וכו'). אם הילד הולך או חוזר עם תחושות קשות, שלא אפיינו אותו בעבר בגן, רצוי לקבוע פגישה עם המחנכת ולבדוק מה קורה. הסתגלות ראשונית למערכת החינוך יכולה לקחת מספר שבועות, אך "אחרי החגים" הילד כבר אמור להתחיל להסתגל וזהו הזמן לבחון אם באמת מדובר בהסתגלות ראשונית או במשבר יותר משמעותי.

סגור לתגובות.

 

2013 © כל הזכויות שמורות לורד ואמיר יהב - מרכז לימודי יהבים
שינוי גודל פונט