שינויים בהתנהגות אצל מתבגרים

 

שאלה: הבת שלי, בת 11, היא ילדה חברותית, חכמה ומקובלת בקרב הבנות בכיתה. לאחרונה, היא מסתגרת בבית, מסרבת להיפגש עם חברות מחוץ לבית. היא מוכנה רק שיבואו אליה. לחוגים צריך להיאבק בה כדי שתלך, אבל כשמדברים על הפסקת החוגים היא נלחצת ובוכה ומבקשת להמשיך. כשהיא חוזרת – היא תמיד אומרת שהיא נהנתה. גם כשהיא חוזרת מבית-הספר היא אומרת שהיה בסדר, לא מתארת שום אירועים מיוחדים.

אנחנו מודאגים – מה קורה לה? מה אפשר לעשות?

 

תשובה

גיל 11 הוא גיל ההתבגרות – זהו גיל שבו תהליכים חברתיים ובינאישיים תופסים תאוצה משמעותית והרבה פעמים אנו מופתעים מהעוצמה והפתאומיות שבה הדברים קורים. משברים חברתיים הם מאד שכיחים בגיל הזה ודפוסים חברתיים משתנים באופן יומיומי כמעט – כלומר, נאמנויות חברתיות מתחלפות, "מקובלות" הופכות ללא-מקובלות, וההיפך. לא נשמע מהתיאור שלכם שהבת שלכם עוברת אירוע חריג מהבחינה הזו – לא מדובר בחרם או בבעייה חברתית, אלא בשינויים שכנראה קשורים בתהליך ההתבגרות. אחד המאפיינים הכי בולטים בגיל ההתבגרות הוא החיפוש אחר הזהות – מי אני, מה אני, למי אני מתאים וכו' – ויתכן שבתכם מתחילה את מסעה בכך שהחיים החברתיים הנוכחיים שלה לא מתאימים לה והיא בוחרת להסתגר עד שהיא תמצא תחליף טוב יותר. זה לא נשמע מאד מדאיג, אך קשה להורים לצפות מן הצד ולראות כיצד ילד או ילדה מקובלים מתחילים להסתגר בבית. צריך הרבה סבלנות וביטחון בכוחות שלה, ולהמשיך ולעקוב כדי לוודא שזה לא מתפתח למשבר שמצריך את ההתערבות הפעילה שלכם.

 

בנוסף לכך, כדאי לבדוק ולשים לב במה היא עוסקת כאשר היא מסתגרת בבית. המקום הראשון שהייתי בודקת הוא המחשב. הפעילות באינטרנט ממכרת ילדים – רשתות חברתיות, משחקים וירטואליים ומשחקי קלפים (פופולרים ביותר בפייסבוק הם פוקר ומשחקים קלפים אחרים בהם מהמרים על כסף וירטואלי). מיומנויות התקשורת של ילדים רבים היום הופכות להיות יותר ויותר אופייניות לתקשורת ממוחשבת ופחות לתקשורת בינאישית, כפי שמתרחש באופן טבעי כשילדים משחקים או נפגשים אחד עם השני. העובדה שרוב הילדים חווים את זה ברמה כזו או אחרת לא צריכה להסיר את האחריות מההורים לעקוב ולהתערב כשמתעורר צורך או כשעוברים את הגבול. רצוי שלא יהיה מחשב בתוך החדר של הילדים, אלא במקום ציבורי ונגיש לכל בני הבית, וכדאי לבדוק מדי פעם מה בדיוק עושים הילדים בזמן הגלישה והצ'יטוט – עם מי הם מדברים, באילו אתרים הם מבקרים ומיהם אנשי הקשר. אין כל מניעה שילדים ידעו שהוריהם בודקים ויודעים מה קורה. למרות שלא ציינתם זאת בפנייתכם, אני מתייחסת לנושא המחשב ברצינות ומציעה לבדוק מה קורה מבחינת הרגליה בתחום זה.

 

אם אתם עדיין מוטרדים מכך שהבעייה עמוקה יותר, אפשר לפנות לגורמים בתוך בית-הספר – מחנכת, יועצת – או לשוחח עם הורים של חברות שאתן היא כן נפגשת, באופן דיסקרטי. לעתים, מסתבר שכמה חברות חוות תהליכים דומים במקביל – וזה יכול לחזק את הכיוון שמדובר כאן במשהו נורמטיבי שקשור לגיל ההתבגרות.

סגור לתגובות.

 

2013 © כל הזכויות שמורות לורד ואמיר יהב - מרכז לימודי יהבים
שינוי גודל פונט